ביה"ד דחה בקשת העורר, הנאשם בעבירות נגד בטחון המדינה, לשחרורו ממעצר

העורר מואשם בשורה ארוכה של עבירות ביטחוניות שעניינן יצור וזריקת בקבוקי תבערה ובקבוקי צבע לעבר כלי רכב של צה"ל, חטיפת אדם שנחשד בשיתוף פעולה, ירי לעבר מתיישב יהודי בגבעון החדשה, והנחת שלושה מטעני חבלה והפעלתם לעבר כלי רכב של צה"ל. כל העבירות המיוחסות לעורר בוצעו על פי הטענה, בין השנים 2000-2003.

בתאריך 16.6.07 נעתר בימ"ש קמא לבקשת התביעה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו, קבע ביהמ"ש כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר למיוחס לו. בית המשפט אף התרשם כי נשקפת מסוכנות משחרור העורר, הן לאור העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי, והן לנוכח העובדה כי מאז אותם אירועים שפורטו בכתב האישום, צבר העורר הרשעה נוספת בקשר לפריצה ליישוב, במהלכה נתגלו העורר ושותפו, אז שלף השותף אקדח וירה לעבר השוטרים שהגיעו למקום. לאור כל אלה, השתכנע ביהמ"ש כי בפנינו אדם מסוכן אשר אין בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות כדי להקהות ממסוכנותו.

על אף שחלפה מחצית השנה מאז התקבלה החלטה זו, הוגש הערר נגדה רק בימים אלה. זאת קרה בעקבות החלטת בימ"ש זה בה נקבע כי בדברי העד המרכזי, עבדאללה בדואן, נתגלו סתירות הפוגעות במהימנות דבריו.

על רקע זה מבקש הסנגור כי אורה על שחרורו של העורר. יתרה מזו, מעבר לפגם הראייתי האמור, מדגיש הסנגור את  היעדר כל תוספת לאמרת המפליל ואת חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות כגורמים העשויים להטות את הכף לטובת שחרור בתנאים מגבילים. עוד טען הסנגור כי תיק זה קבוע להוכחות בספטמבר 08', כך שבאותה תקופה העורר יהיה עצור כשנה וחצי מבלי שהחל עניינו להישמע.

התביעה הצבאית מתנגדת בתוקף לערר תוך שהיא מציינת כי הסתירות הנטענות בדברי המפליל ניתנות ליישוב וכי אין לפקפק בדבריו בנוגע לעורר. עוד טוענת התביעה כי אכן בפנינו אדם שסיכן בצורה חמורה את ביטחון הציבור, ומשכך, יש להותיר את החלטת בימ"ש קמא על כנה.

בע"מ 3928/07, אבו עביד נ' התוב"ץ בחנתי בדקדקנות את גרסת עד התביעה המרכזי, עבדאללה בדואן, ולאחר שהתרשמתי כי נתעוררו ספקות בקשר להפללת העורר דהתם במספר נקודות מרכזיות, קבעתי כי נוכח ספקות אלה נפגמת התשתית הראייתית הלכאורית.

שאלת מהימנותו של העד חזרה על עצמה בעניין חדור (ע"מ 4545/07 חדור נ' התוב"ץ), אשר גם הוא הופלל ע"י העד בעבירות אחרות. בעניין זה, נתבקשתי ע"י התביעה הצבאית לבחון מחדש את התשתית הראייתית ושם קבעתי:

"אשר על כן, גם אם לא ניתן לומר שנשללת התשתית הראייתית בעניינו של העורר, יש לקבוע כי קיים פגם בראיות אשר יש בו להשפיע אף על שאלת המעצר"

גם במקרה דנן עיקר התשתית הראייתית בעניינו של העורר מבוססת על עדותו של עבדאללה בדואן, אשר כאמור אינה כליל השלמות. יחד עם זאת, יש לזכור כי בשונה מעניין אבו עיד ומעניין חדור, הספקות שהועלו בנוגע לדברי העד אינן מתייחסות באופן ישיר לעבירות בהן מואשם העורר.

יתרה מזו, בעניינו של העורר, התביעה אינה מתבססת על עדות אחת, אלא קיימת עדות נוספת הקושרת את העורר לחלק מהעבירות המיוחסות לו, המחזקת באופן ישיר את דברי העד בדואן (ראה דבריו של עד התביעה מס' 3).

בפנינו, על כן, מצב בו הפגם הראייתי הקיים אינו שולל את כוחה של הראייה המרכזית נגד העורר מיניה וביה, אך מצמצם את כוחה.

משכך, נדרשים אנו לבחון מה מידת השפעת הפגם הראייתי על שאלת ההזדקקות לחלופת מעצר. זאת נעשה גם בהתחשב בטענתו החלופית של הסנגור בדבר חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות.

אין ספק כי העבירות המיוחסות לעורר בוצעו לכאורה לפני כ-4-5 שנים. אשר על כן, לולא סיבך עצמו העורר בעבירה נוספת ראוי היה להורות על שחרורו בתנאים מגבילים.

אלא שבמרוצת התקופה האמורה עירב עצמו העורר בעבירה נוספת, אותה ביצע יחד עם שותפו לעברות הביטחוניות עבדאללה בדואן. עבירה זו אינה נעדרת מאפייני חומרה, גם אם אלה לא נבעו מהעורר. על כן, המשך קשריו של העורר עם עבדאללה בדואן, על רקע ביצוע עבירה לא קלה יש בה לתמוך במסקנת בימ"ש קמא אודות מסוכנותו של העורר, אשר כאמור "לא חדל מדפוסי התנהגות עבריינים" .

לאור זאת, אף אני הגעתי למסקנה כי גם לנוכח הפגם הראייתי וחלוף הזמן אין מקום לשחרור העורר בתנאים.

לנוכח האמור הנני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 24 בדצמבר 2007, ט"ו בטבת התשס"ח, בלשכה. מזכירות בימ"ש תעביר החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: עג +נג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: